כרוב לבן ממולא צמחוני/טבעוני

כן קורונה לא קורונה

הייתי חייבת איזה זוג מכנסיים ורצוי מכנסי גינס

זוג לא מפונפן, זוג פשוט לימים של כלום.

אני לא מסתובבת עכשיו בחנויות ובקניונים

אז מצאתי חנות באזור מגורי שבה מוכרים בגדים פשוטים, זולים ולא מפונפנים

בדיוק כמו שהייתי צריכה.

נכנסתי לחנות בידיעה שאולי פה אמצא את הזוג המופלא,

קיבלה אותי מוכרת נחמדה בקבלת פנים כאילו הייתי מלכה

טוב, בכל זאת הייתי היחידה שנכנסה

ונראה לי שאולי היחידה בימים האחרונים

(כבר הייתי מאושרת לעזור לעסק קטן)

"רוצה קפה?, תה? מים? עוגיות נפלאות שאפיתי?" שאלה אותי המוכרת

הבנתי שאני באמת הראשונה מזה זמן שנכנסה לחנות שלה.

(מה שדירבן אותי יותר לקנות משהו רק כדי לעזור לעסק הקטן שלה…)

"אני צריכה זוג מכנסי גינס פשוטים ליוםיום" מבקשת מהמוכרת

"אני עושה לך כוס קפה" אמרה ולא שאלה, עשתה.

בקצה החנות הקטנה עמד שולחן קטן עם שתי כיסאות

"שבי לך בנחת עד שאכין את הקפה" ציוותה המוכרת

ואני בכלל לא רציתי קפה, רציתי לחזור הביתה כי חיכה לי כרוב למלא.

אבל התיישבתי, חיכיתי לקפה.

המוכרת הגיעה עם שתי כוסות קפה וצלחת עוגיות והתיישבה מולי.

שתינו, גרסנו עוגיות, דיברנו, קשקשנו, התלוננו כמה קשה עכשיו

(היא בעיקר התלוננה אני הקשבתי…)

הבנתי את המצוקות של העסקים הקטנים ובמיוחד את שלה ולכן הקשבתי ומאוד הבנתי אותה.

לא שמתי לב, אבל פתאום עברה לה שעה.

למכנסיים עוד לא הגעתי אבל כוס קפה וארבע עוגיות בלעתי (שלא היו טעימות במיוחד אבל לא היה נעים.. הם התגלשו יופי עם הקפה..)

אחרי שעה וחצי אמרתי שאולי בכל זאת אמדוד איזה זוג מכנסיים,

מדדתי, היו בסדר לא יותר מזה,

אמרתי לה שאקח את זוג המכנסיים (למרות שבזמנים אחרים לא הייתי קונה אותם) וגם הוספתי לקנייה חולצת טריקו נחמדה שתשתלב יופי עם המכנס (שגם אותה לא הייתי קונה).

שילמתי למוכרת (בחיי סכום לא גדול), נפרדתי ממנה לשלום בהבטחה שאגיע שוב.

"כן בואי שוב, היה לי ממש כייף" אמרה המוכרת.

עשיתי פעמי לאוטו וחשבתי שאולי לא כל כך אהבתי את מה שקניתי אבל לפחות הרגשתי שעשיתי מצווה אולי מצווה כפולה אפילו:

גם ישבתי עם המוכרת והעברתי לה שעה וחצי של חברה ופריקת רגשות

וגם קניתי ועזרתי לה קצת בעסק

נו טוב וגם יצאתי עם סט בגדים לבישול בבית

חזרתי הביתה אחרי שעתיים וחצי

לבשתי את בגדי החג החדשים ונכנסתי למטבח

(עוד לא יצא לי אף פעם לקנות מכנסיים וחולצה במיוחד לבישול במטבח לרוב למטבח אני מדלגת עם בגדים ישנים שלי, אבל הרי אנחנו בזמנים קצת אחרים אז הכל עכשיו מוזר ושונה ואחר…)

נכנסתי למטבח כי הרי חיכה לי על השיש כרוב לבן שאמלא אותו.

חברים יקרים בזמנים כאלה כל עזרה לעסקים קטנים זו מצווה, תעזרו.

ועכשיו לכרוב הממולא:

החומרים

1 כרוב קטן

1/2 כוס אורז מושרה במים חצי שעה

1/4 כוס שמן

1 בצל קוביות

1 קישוא קטן מגורר במגררת

1 גזר קטן מקולף ומגורר

1 סלק מקולף חתוך לקוביות קטנות(אפשר להשתמש בסלק מוכן בוואקום)

1 עגבנייה חתוכה לקוביות קטנות

חופן צנוברים

חופן חמוציות

חופן גדול של שמיר פטרוזיליה ונענע

1/2 כפית מכל תבלין: כמון, כורכום, פלפל שחור, פפריקה אדומה, בהארט (לא חובה)

1/4 כפית קינמון.

1 כפית מלח.

1 כף רכז רימונים (לא חובה)

לרוטב:

11/2-2כוסות מים

1/4 כוס שמן

מיץ מלימון אחד

2 כפות סילאן

1/4 כפית כורכום

מלח ופלפל

לקישוט:

8 עגבניות שרי

כמה ענפי סלרי

כמה בצלי שאלוט (לא חובה)

ההכנה:

-מתחילים עם הכרוב. ישנן כמה שיטות להפריד ולרכך את העלים. האחת להכניס את הכרוב בשלמותו לסיר מים רותחים ולתת לו להתבשל 8-10 דקות, להוציא מהסיר, לקרר ולהפריד בעדינות את העלים.

שיטה נוספת היא להכניס את הכרוב למקפיא ל-24 שעות, להוציא מהמקפיא ולהניח במסננת כדי שיפשיר, כך הוא מאבד את קשיחותו ונעשה קל לעבודה.

אז אחרי שהפרדנו את העלים ניגש לעבודת המילוי:

-במחבת מחממים שמן ומטגנים מעט את הבצל, מוסיפים את שאר הירקות, האורז, הצנוברים, החמוציות, הירוקים, רכז הרימון והתבלינים ומטגנים הכל יחד 5-6 דקות.

-לוקחים עלה וחותכים לו את העורק הראשי בזהירות לכל אורכו בעזרת סכין.

-מניחים כף מהמילוי בקצה העלה, מגלגלים ועוטפים את המילוי מניחים בתבנית מתאימה לתנור אחד על יד השני די בצפיפות.

-מערבבים את כל חומרי הרוטב ומוזגים לתבנית. מפזרים עגבניות שרי, בצלי שאלוט ועלי סלרי, מכסים בנייר כסף ומכניסים לתנור 170 מעלות לשעה. מסירים את נייר הכסף ונותנים לכל העסק הזה עוד 15 דקות להשחמה יפה.