סופגניות מזויפות של אמא

בילדותי הנחמדת למרגלות הר הכרמל

לא היה עדיין סופר גדול כזה כמו שיש היום

בשכונתנו הייתה מכולת שאמא שלי הייתה שולחת אותי אליה לקנות כמה מצרכים

מר שפינר קראו למוכר, מר שפינר, ככה קראנו לו… היה כבוד.

וכשהייתי נכנסת למכולת של מר שפינר

עמד לו על הדלפק מן ממתק כזה של שכבות ג'לי בכל מיני צבעים שהיית יכול לקנות אותו לפי משקל.

כל פעם כשהייתי באה למכולת עיני היו יוצאות אל חתיכה מהממתק כזה.

לפעמים מר שפינר היה נחמד וחותך לי חתיכה קטנטנה ומכבד אותי….

ואני הייתי יוצאת ממנו עם חלב, 2 אשל וחצי לחם לבן, כן חצי לחם לבן, ככה קנו פעם. בחציים.

וביס מתוק מהג'לי המסוכר.

ומר שפינר היה רושם במחברת את סכום הקנייה.

"תגידי לאמא שרשמתי במחברת" היה מסביר לי כל פעם מחדש, אולי הייתי קטנה שבקושי הגעתי לחצי מגובה הדלפק אבל אחרי פעם או פעמיים הבנתי שיש רישום במחברת היקרה שלו. אבל מר שפינר ציין את עניין הרישום כל פעם מחדש.

מגוון לא היה, מבחר לא היה,

וכשנפתח הסופר הראשון בשכונה ואז השני ואח"כ השלישי

מר שפינר נעלם, נבלע בקדמה.

אבל גם בסופר השכונתי הגדול המודרני לא היה מבחר כזה של גבינות, מעדנים, סוגי לחמים כמו שיש היום.

במקרר בסופר היו כמה מוצרי חלב ולא היית צריך לעמוד שעות מול המקרר כמו היום ולהתבלבל מכל המבחר הגדול שיש.

הילדים שלי ממש לא מבינים על מה אני מדברת…הדור הזה של הילדים שלנו

דור ה-X ה-Y ה-Z ה-M או איך שתרצו לקרוא לו חי היום בשפע.

הם לא מבינים איך אני קניתי אצל מר שפינר חצי לחם לבן ואחד אשל.

הם לא יכולים לתאר לעצמם שבסופר לא היו שמונים אלף סוגים של יוגורטים, של לחמים ושל מעדנים.

ואותו דבר עם הסופגניות

בילדותי הייתה סופגנייה אחת,

בצורה אחת,

בגודל אחד

עם מילוי אחד ויחיד.. ריבה.

מי חשב בכלל לצפות את הסופגנייה,

מי חשב בכלל על מילויים בכל מיני סוגי קרמים,

מי חשב על גדלים וצורות של סופגנייה,

ומי בכלל חשב שאפשר לאפות סופגנייה.

מי חשב בכלל….

ואילו היום…

אתה עומד בקונדיטוריה ומסתכל על שפע האפשרויות של הסופגניות שקיימות

בגדלים שונים,

עם מילויים שונים בשלל טעמים,

מצופות במיליון אלף אפשרויות,

ולא יודע מה לבחור.

אני נשארתי עם מר שפינר, עם הפשטות

אני נשארתי עם הסופגנייה הפשוטה, הרגילה, עם הריבה כמו של פעם

אבל קצת יותר קטנה, שזה דווקא חידוש מבורך מבחינתי.

וכשלאימא שלי לא התחשק להכין סופגניות רגילות עם כל הטררם של שמרים, התפחה, יצירת עיגולים ושוב התפחה,

היא הייתה מכינה סופגניות מהירות שאנחנו קראנו להם סופגניות מזויפות.

הן הזכירו סופגנייה אבל לא היו ממש סופגניות. עדיין מטוגנות בשמן אבל בלי זמן התפחה.

והן היו נפלאות, קטנות כאלה בגודל שני ביסים, עטופות באבקת סוכר ואנחנו חגגנו איתן.

אני נשארתי עם המתכון של אמא שלי,

בדיוק עם אותם חומרים וכמויות

והוספתי קצת גיוון וקצת תיבול,

חלק מהסופגניות אני אופה בתנור וחלק טובלת בשוקולד מריר,

חלק ממלאה בקצפת וריבת תות, (כן נשארתי עם ריבת התות של פעם.)

וחלק נשארות כמו שהן כי עד שכולן מוכנות ידיים נסתרות באות וגונבות מהצלחת בעודן חמות.

חג חנוכה שיימח!!!

החומרים

11/2 כוסות קמח תופח

1 ביצה

1 אשל

3 כפות סוכר

1 כף גרידת תפוז (או לימון מי שאוהב טעם לימוני, לא זה ולא זה חובה. אבל הגרידות מוסיפות המון טעם)

1 כפית תמצית וניל

אבקת סוכר לפיזור

שמן לטיגון

לגיוון הסופגניות:

100 גרם שוקולד מריר

1 שמנת מתוקה שהקצפנו עם 2 כפות סוכר

2 כפות ריבת תותים

ההכנה

-ממלאים שמן בסיר ומביאים לרתיחה

-מערבבים את הקמח, הביצה, האשל, הסוכר, תמצית וניל וגרידת התפוז או הלימון לבלילה אחידה.

-כשהשמן רותח בעזרת שתי כפיות (או כף גלידה קטנה) מעבירים מהבלילה לשמן, מטגנים עד הזהבה משני הצדדים מוציאים בעזרת כף מחוררת לצלחת ומקררים.

-אם לא רוצים לטגן, מכינים אותה בלילה מוזגים למנג'טים קטנים. אופים ב-160 מעלות 15 דקות. (הכי טוב לאפות בתבנית שקעים עגולה כך הם יוצאות ממש עגולות, אבל לא חובה, כאן לא משנה הצורה אלא הטעם.).

-ולעניין המילויים והציפוי: בכל סוג של סופגניות, מטוגנות או אפויות, ניתן לפזר אבקת סוכר, לבצוע אותן ולמלא בריבת תות בלבד או להוסיף גם קצפת. אפשרות נוספת להמיס 100 גרם שוקולד מריר ולטבול חצי מהסופגנייה בשוקולד.

שהרי אמרנו לא חשוב התוספות, אם או בלעדיהן

הסופגניות האלה ממש טעימות.