חצילים קטנים ממולאים

כשמצאתי את החצילונים הקטנים החמודים האלה הם עשו לי חשק למלא אותם.

ישר קניתי אותם

למחרת כולי מלאת מרץ התחלתי במלאכה.

שמתי לי קצת מוסיקה להנעים את זמני.

פתאום התחיל עורב שחור לקרקר לו מחוץ לחלון ועשה רעש כזה שלא יכולתי לשמוע.

יצאתי החוצה לבקש ממנו שיפסיק לקרקר כי הוא קצת מפריע.

עד שהגעתי הוא כבר עף… ואז נזכרתי בעורב אחר שהופיע אצלנו בחצר לפני יותר מחודש.

וכך היה:

יום אחד שמנו לב שעורב קטן מסתובב לו בגינה כבר כמה ימים. מה גם ששמנו לב שהוא לא כל כך עף, מטייל לו בגינה בין הפרחים, ישן מתחת לשיח, עומד כל בוקר ליד החלון של הקטן מקרקר לו בראש ומשגע אותו, חשב שזה בית מלון פה.

אז האיש שלי, הפרקטי והחכם נזכר שיש לנו איזה בן של בן דוד של אח של האחיין של סבתא שלו שהוא וטרינר שמתמחה בחיות מיוחדות,

"אני מצלצל לנתן" מכריז האיש שלי, אלוהים יודע מאיפה יש לו את המספר של נתן.

צלצל. שלח לו תמונה

ומה אמר נתן, זה גוזל, כנראה ההורים דואגים לו. בעוד כמה ימים הוא ילמד לעוף ובטח יעזוב, לא לגעת בו ולא להאכיל אותו.

"מה אולי?" אני שואגת "הוא משגע אותנו עם הקרקורים שלו".

"אין מה לעשות" פוסק האיש שלי.

וכך התווסף לנו למשפחה ייצור קטן שחור שמקרקר כל היום.

פייר כבר התרגלתי אליו, אפילו נתתי לו שם, שמוליק, חיפשתי את שמוליק כל בוקר לראות שהוא בסדר, פחדתי שאיזה חתול יטרוף אותו.

באחד מימי שבת בבוקר לא ראיתי את שמוליק שלי "לא יכול להיות שהוא עף, עד אתמול הוא בקושי זז" אמרתי לאיש שלי בדאגה.

"אולי הלך לבית הכנסת הקרוב לתפילת שחרית" צחק האיש לי

"נורא מצחיק" השבתי בלגלוג "אולי באמת קרה לו משהו" אמרתי בחרדה

"נו.. אז הוא כבר לא מעצבן אותך" גיחך אישי היקר

"מעצבן, אבל תראה גוזל חמוד, רחמנות עליו"

ואז פתאום ראיתי אותו, התחיל לעוף קצת, מהאבן לדשא, מהכיסא לשביל, נשמתי לרווחה .

למחרת ראיתי אותו עומד ליד החלון של החדר של הקטן, מקרקר ומקרקר בלי סוף (כמה הקטן שלי קיטר על הקרקורים של שמוליק.." הם מעירים אותי כל בוקר" התלונן הקטן)

ופתאום ראיתי עורב עף במהירות לעבר שמוליק שלי, בהתחלה נבהלתי, מישהו בא להציק לגוזל הקטן.

אבל העורב הגדול הייתה בעצם אמא שלו שהביאה לו אוכל, החמוד הקטן פתח את הפה ואמא שלו העבירה לו אוכל ישר לפה שלו. מחזה מדהים. ממש תוכנית טבע, פה, אצלי בחצר…

ובבוקר בהיר אחד קמתי, ושקט, אין גוזל, אין אמא, אין שמוליק, גדל הגוזל, עזב את הבית, עזב את הקן, פרח ועף לו,

כן הייתי קצת עצובה, התרגלתי לקטן הזה ולקרקורים שלו.

אולי יום אחד יבוא לבקר אותי, שמוליק שלי….

עורבים, קרקורים.. יש חצילים על השיש שמחכים לי

אז קדימה לעבודה.

מה צריך:

14 חצילים קטנים

1/4 כוס שמן זית

1 כף מלח גס

1/2 קילו בשר טחון

1 ביצה

1/2 כוס פירורי לחם

צרור שמיר ופטרוזיליה

2 כפות צנוברים

2 כפיות כמון

2 כפיות כורכום

2 כפיות פפריקה

1 בצל

1-2 שיני שום

מלח ופלפל

2 קופסאות קטנות של רסק עגבניות (או 1 קופסא רסק עגבניות ו-1 קופסא עגבניות מרוסקות)

2 כוסות מים

5-7 עגבניות שרי חצויות לשניים.

ההכנה:

-מחממים תנור ל-170 מעלות.

-שוטפים את החצילים חוצים לחצי, בעזרת סכין חורצים חריצים בבשר החצילים (לא עד הסוף), מסדרים בתבנית מרופדת בנייר אפיה, מזלפים את שמן הזית. מפזרים את המלח הגס ומכניסים לתנור לרבע שעה.

-בינתיים מערבבים: בשר טחון, ביצה, פירורי לחם, שמיר ופטרוזיליה, כפית אחת מהתבלינים, מלח ופלפל ומערבבים הכל יחד לאיחוד חומרים. מניחים בצד.

-כשהחצילים התרככו מעט מוציאים מהתנור ומקררים.

-בסיר (שמתאים לתנור) מטגנים בצל במעט שמן עד שקיפות, מוסיפים את השום, מטגנים 1-2 דקות. מוסיפים את רסק העגבניות והמים ומערבבים, מוסיפים את הכפית השנייה של התבלינים, מלח ופלפל ומבשלים כ-5-6 דקות.

-בינתיים לוקחים כפית ובזהירות מוציאים את תוכן החצילים ומוסיפים חצי לתערובת הבשר וחצי לסיר עם רוטב העגבניות. מערבבים שוב את תערובת הבשר ואת רוטב העגבניות.

-ממלאים כל חצי חציל בתערובת הבשר, מניחים יפה בסיר את כל החצילים ומפזרים מעל את חצאי עגבניות השרי. מכסים. מביאים לרתיחה ומבשלים על אש נמוכה בערך שעה.

-לשיפור הטעם מכניסים את הסיר לתנור (לא טורבו) 180 מעלות לעוד 40 דקות.