תבשיל ירקות קליל

מאז שאני זוכרת את עצמי אני בעניין של התעמלות,

כבר כשהייתי ילדה הייתי מאוד בעניין

הכל התחיל כשהייתי בכיתה ד' והמורה להתעמלות בבית הספר גילה את הכישרון שלי בהתעמלות מכשירים.

מן נדיה קומונצי קטנה כזאת רק בלי המשמעת הרוסית.

פעם שיעורי התעמלות היו דבר רציני היה אולם התעמלות עם המון מכשירים, קורה, חמור קפיצה, סולמות חבלים ומה לא.

היינו ממושמעים, קפצנו על החמור, התגלגלנו על המזרון וטיילנו על הקורה.

לא יודעת איך, אבל המורה ראה בי עילוי

מסתבר שאני קיפצתי ודלגתי כמו ציפור קלילה על כל המכשירים.

קפצתי תוך כדי גלגול על החמור הקטן, עשיתי גלגלון על הקורה ועל המזרון ניתרתי כמו איילה.

תהרגו אותי עד היום אני לא מבינה איך היה לי את האומץ לקפוץ ככה על החמור ולעשות גלגלון על הקורה, היום אם הייתי עולה על הקורה בטח הייתי סובלת מפחד גבהים.

אבל אז הייתי קלילה כמו נוצה, חסרת פחד והמורה היה מאושר, סוף סוף מצא מישהו שהוא יכול לטפח. והוא טיפח ואני התאהבתי במכשירים ובאימונים ובמיוחד באימונים שהיו על חשבון השיעורים האחרים.

בכיתה ה' המורה החליט שאני מוכנה לתחרות אזורית ושלח אותי לקפץ בביתי ספר אחרים עם עוד מתמודדים מכל העיר.

חזרתי עם מדליה או שניים, המורה היה מאושר, אני פחות, יותר עניין אותי יואב החתיך של הכיתה מאשר טיפוח ההתעמלות, כי בינינו לא עניינה אותי שום אולימפיאדה ושום נדיה. אבל כל עוד הפסדתי שיעורים זה התאים לי.

הסכמתי לרצות את המורה עד סוף כיתה ו' עם התחרויות, לא שהשקעתי הרבה אבל כנראה שבגלל שהייתי קטנטנה ורזה היה לי קל יותר לקפץ על המכשירים.

בכיתה ז' עברנו לבית ספר תיכון ואני פרשתי מחמורים וקורות כי מה יותר חשוב, התעמלות או חיי חברה מלאים בתנועת נוער?

בכיתה יוד חזרתי קצת להתעמל לא כי התגעגעתי לאימונים כי היה לנו מורה להתעמלות צעיר, חתיך, חטוב שכל הבנות השתגעו עליו, פתאום כולן הגיעו בהמוניהן לאימונים ונהפכו לספורטאיות עם המון מוטיבציה רק כדי להיות בקרבת המורה החתיך. אז קיפצתי לי בכמה אימונים עד שהבנתי שהספיק לי גם מהמורה החתיך וגם מהקפיצות, השארתי את המורה לבנות האחרות, ואני התמקדתי בחבר הרציני הראשון שלי.

אבל הזיכרון הכי חזק שיש לי מהמורה להתעמלות בכיתה ו' שהוא תמיד הקפיד לומר לי מידי פעם: "תוכלי אחרי האימון ירקות, גבינה, ביצה ו…גם אורז",

אני לא יודעת למה הוא חשב שאורז טוב אחרי אימון, אולי הוא חשב שיש בי גנים סיניים, אולי בגלל שהייתי קטנה כמו הסינים, אבל אף פעם לא הקשבתי לו וחזרתי הביתה ואכלתי מה שבא לי בטח לא אורז וירקות.

ובכל זאת קבלו מתכון נפלא לתבשיל ירקות, עשיר, מזין וטעיםםםם.

הפעם אכלנו אותו עם אורז כמו שהמורה להתעמלות המליץ. (אפשר עם מה שרוצים או סתם ככה כמו שהוא…)

החומרים

1 כרשה חתוכה לעיגולים

1 בצל חתוך לקוביות

2 שיני שום קצוצים

3 פרחי כרובית מופרדים לפרחים קטנים

1 פלפל אדום חתוך לקוביות

2 תפוחי אדמה קלופים וחתוכים לקוביות

1/2 כוס גרגרי חומוס

1 קופסא עגבניות מרוסקות

1 כוס מים

חופן גדול של ירוקים (שמיר/פטרוזיליה/כוסברה/סלרי)

1 כפית כורכום

1 כפית כמון

1 כפית  פפריקה אדומה

1 כפית אבקת קארי

מלח ופלפל

מכינים:

-בסיר ב-1/4 כוס שמן מטגנים ממש מעט את הכרישה והבצל, מוסיפים את כל התבלינים וממשיכים לטגן עוד 3-4 דקות.

-מוסיפים את כל הירקות, החומוס, קופסת העגבניות המרוסקות, הירוקים והמים, מערבבים הכל יחד, מכסים ומביאים לרתיחה, מנמיכים אש ומבשלים עוד 40 דקות. לערבב מידי פעם.

החלפות:

-במקום כרישה אפשר רק בצל, או להחליף לבצל סגול.

-כל ירק אחר שתרצו אפשר לשלב: ברוקולי, בטטה, קישוא, גזר וכו'

-במקום חומוס אפשר שעועית לבנה או לוותר בכלל.

המלצה:

-הכי טעים להכניס את הסיר אחרי שבישלנו, לא מכוסה, לתנור 160 מעלות (לא טורבו) לעוד חצי שעה.

rinati מאז שאני זוכרת את עצמי אני בעניין של התעמלות, כבר כשהייתי ילדה הייתי מאוד בעניין הכל התחיל כשהייתי בכיתה ד' והמורה להתעמלות… הדפס מתכון

מצרכים

• 1 כרשה חתוכה לעיגולים
• 1 בצל חתוך לקוביות
• 2 שיני שום קצוצים
• 3 פרחי כרובית מופרדים לפרחים קטנים
• 1 פלפל אדום חתוך לקוביות
• 2 תפוחי אדמה קלופים וחתוכים לקוביות
• 1/2 כוס גרגרי חומוס
• 1 קופסא עגבניות מרוסקות
• 1 כוס מים
• חופן גדול של ירוקים (שמיר/פטרוזיליה/כוסברה/סלרי)
• 1 כפית כורכום
• 1 כפית כמון
• 1 כפית  פפריקה אדומה
• 1 כפית אבקת קארי
• מלח ופלפל

הוראות הכנה

-בסיר ב-1/4 כוס שמן מטגנים ממש מעט את הכרישה והבצל, מוסיפים את כל התבלינים וממשיכים לטגן עוד 3-4 דקות.

-מוסיפים את כל הירקות, החומוס, קופסת העגבניות המרוסקות, הירוקים והמים, מערבבים הכל יחד, מכסים ומביאים לרתיחה, מנמיכים אש ומבשלים עוד 40 דקות. לערבב מידי פעם.