האישה ששמעה צבעים

מאת: קלי ג'ונס

הוצאת ידיעות ספרים

במן מקריות כזו יצא לי בשבוע האחרון לקרוא שני ספרים שנוגעים בנושא האומנות בשואה

אחרי הספר אי סבירות האהבה

התחלתי לקרוא את הספר האישה ששמעה צבעים

שגם הוא עוסק, שוב, בנושא יצירות אומנות שנגנבו/הושמדו על ידי הנאצים בזמן מלחמת העולם השנייה.

לורן היא "בלשית אומנות" המתחקה אחרי יצירות אמנות יקרות שנגנבו ע"י הנאצים. בעקבות חיפוש חומר על עברו של סוחר אמנות ממינכן היא מגיעה אל אישה בת 82, איזבלה פלטשר, בתה של אנה פליישמן.

איזבלה מגוללת את סיפור חייה של אימה החל בחווה בבוואריה שם נולדה בראשית המאה העשרים, המעבר למינכן שם עבדה כמשרתת בביתו של סוחר אומנות יהודי שלאחר מות אשתו נישאה לו, ילידת ילדיה, ובעיקר תקופת מלחמת העולם השנייה בה נגנבו והושמדו יצירות אומנות על ידי הנאצים.

אנה, המגלה כשרון אומנותי, ניחנה בהפרעה הנקראת סינסטזיה, ערבוב חושים, היא מסוגל לשמוע צבעים ובזכות הערבוב הנ"ל היא מבינה לעומק את הציורים השונים. בזכות אופייה וכשרונה היא נהפכת למומחית אומנית טובה.

תוך כדי סיפור חייה של אנה מתברר ללורן שייתכן שאיזבלה מחזיקה בתמונה יקרת ערך של קנדינסקי (שאותו אגב, אנה ממש העריצה במיוחד את סדרת הקומפוזיציות שלו) שהכל האמינו שהיא הושמדה בתקופת הנאצים.

דרך סיפור חייה של אנה אנו נחשפים לתקופות שונות, לחיים בין שתי מלחמות עולם ובעיקר מתמקד הספר בתקופת שלטון הנאצי מהפן האומנותי (בזיזת יצירות אומנות, העדפותיו של היטלר לגבי אומנות וכו').

ספר קולח, נוגע ללב ובעיקר חושף לנו עוד נקודת מבט למה שהתחולל בזמן מלחמת העולם השנייה בתחום האומנות.

מאוד מומלץ.